check
פרופסור ברנדה דנט, 1937-2008 || האישה שבקיר | פקפוק

פרופסור ברנדה דנט, 1937-2008 || האישה שבקיר

מאת: לירון שני

פרופ' ברנדה דנט שנפטרה בחודש שעבר, כיהנה כ- 30 שנה כחברת סגל במחלקה. ב-15 שנה האחרונות הייתה דנט מחלוצות ומובילות המחקר באינטרנט ברשתות האלקטרוניות בארץ ובעולם.

טווח נושאי המחקרים של פרופ' דנט גדול מאוד ונוגע במגוון נושאים רחב, הכולל מחקרי בירוקרטיה, פולקלור, אומנות, משפט, תרבות חומרית וכמובן חקר האינטרנט. למרות המגוון הזה נדמה שלכולם מכנה משותף. בכל מחקריה התמקדה דנט בטיבה של האקספרסיביות אנושית. חוזרת בכתיבתה שימת דגש על דרכי הבעת העצמי של  פרטים: באומנות, ביצירה ובעיקר באוריינות ובכתיבה. זאת, תוך התמקדות באסתטיקה ובפואטיקה של חיי היום-יום. הדגש על האסתטיקה אפיין את דנט גם בחייה האישיים, בעיצוב ביתה בשכונת בקעה ובאוסף פריטי "נטסקה" יפניים שהביאו אף להצגת ביתה כחלק מתערוכה במוזיאון ישראל.

פרופ' דנט נולדה בסגרינגפלד, מסצ'וסטס בשנת 1937. ב-1960 עלתה ארצה לאחר השלמת תואר ראשון בספרות אנגלית ובחינוך באוניברסיטת הרווארד. בשנת 1962 החלה לעבוד כעוזרת הוראה וכחוקרת במכון למחקר חברתי שמושי. במקביל שימשה כעוזרת מחקר של פרופ' אליהוא כ"ץ בחקר הבירוקרטיה, ואף פרסמה איתו את מאמרה הראשון ב-1966. תחום מחקר זה המשיך להעסיק אותה גם בהמשך, כאשר יצאה ללימודי דוקטורט באוניברסיטת שיקגו ולפוסט-דוקטורט באוניברסיטת ברקלי, שם התמקדה בחקר השפה וסוציולינגוויסטיקה. נושא מחקר זה הגיע לשיאו בספרה 'Pulling Strings' – שיצא בשנת 1989 ועסק בחקר תופעת הפרוטקציה. במחקר זה ובמאמרים רבים לפניו היא מצאה שקיימת מעיין 'דו לשוניות' או 'דו-תרבותיות', אצל ישראלים כאשר הם נושאים ונותנים עם המוסדות הממשלתיים, והראתה כיצד הם עוברים בקלות ובלי רגשות אשם מקוד רשמי ללא רשמי כאשר הם מפעילים את הפרוטקציה.

תפנית מסוימת בהתמקדותה המחקרית חלה כאשר יצאה בשנת 1983-1984 לשבתון באנגליה ב-London School of Economics. שם החלה דנט להתעניין יותר בחקר לימודי התרבות והפולקלור ושינתה את מתודת המחקר שלה ממחקר עם אוריינטציה כמותנית, אל עבר המחקר האיכותני-פרשני. מגוון המחקרים שבהם היא עסקה מאז הוא עצום. ממחקר אוספים ואומנות יחד עם תמר כתריאל, דרך חקר צוואות וקללות בימי הביניים, הפואטיקה של חוזי ביטוח וחוזים משפטיים ועד מחקרים על קישוט מסכות גז בימי מלחמת המפרץ. גם במחקרים אלו היא עסקה במימדים האסתטיים של התרבות החומרית כאתר של תקשורת ויצאה כנגד הפרדה בין תרבות גבוהה ונמוכה. היא ראתה בפולקלור העממי ובתרבות הקלאסית יצירה ברמה שווה. חוט השני במחקריה אלו היה האופנים בהם תרבות אוראליות מתמסדת והופכת לתרבות כתובה ופורמאלית.

נדמה שעיקר חידושה המחקרי היה בתחום המחקר שלה מ-1992 ואילך. פרופ' דנט הייתה מהראשונות בעולם שזיהו את האינטרנט כזירה מחקרית תוססת של תקשורת ופואטיקה. היא ארגנה כנסים ראשונים בנושא ואף הקימה, יחד עם פרופ' שיזף רפאלי את כתב העת JCMC, שהחל להתפרסם באוניברסיטה העברית, אך עבר מאוחר יותר לאוניברסיטת אינדיאנה. הוא נחשב כיום לאחד מכתבי העת המובילים בתחום חקר האינטרנט והזירה הוירטואלית.

מחקריה בתחום החלו בחקר תקשורת מתווכת מחשב -  CMC – רשתות שהקדימו את תקשורת האינטרנט המוכרת לנו. במהלך מחקרים אלו היא חקרה את אופני ה-Performance של המשתתפים וניתוח טקסטואלי וויזואלי של התקשורת ברשת. בהתמקדותה באופן שבה התרבות כתובה, סגרה דנט מעגל מחקרי. אם במחקריה המוקדמים היא הראתה כיצד התרבות הכתובה  נוצרה מתרבות אוראלית, הרי במחקרי האינטרנט, מראה דנט כיצד תרבות הכתיבה חוזרת לקבל מאפייני שפה הדומה לשפת הדיבור. תחת הכינוי 'דו-רה-מי' (ברנדה), היא הפכה לדמות מוכרת ופעליה בקרב קהילות האינטרנט השונות. בספרה Cberl@y שראה אור בשנת 2001 מתעדת דנט את השלב שבו הפכה רשת האינטרנט למדיום המוני, כאשר בני אדם נטולי ידע בתכנות, וכאלה שלא עבדו במוסדות אקדמיים, הצטרפו לפעילות ברשת.

 הספר מציג חמישה  מקרים: שפת הדואר האלקטרוני, האימפרוביזציה בכתיבת צ'טים של קבוצה שיצרה פרודיות על שייקספיר והיבטים חזותיים ויצירתיים בתקשורת המקוונת. מחקרים נוספים, אשר חלקם נעשו עם סוזן הרדינג, עסקו ברב תרבותיות באינטרנט. מחקרים אלה בחנו את המופעים של שפות שונות ברשת, תוך ניתוח טקסטואלי שנכתבו בידי גולשים שאינם דוברי אנגלית, של השילוב בין שפות באתרים של וכן בניתוח של צוואות בוידיאו ואומנות אינטרנטית.

בעקבות נישואיה לפרופסור וולטר כהן פרשה דנט בשנת 2000 לפנסיה מוקדמת מהאוניברסיטה העברית, עזבה את הארץ ושימשה כמרצה אורחת באוניברסיטת ייל. משנת 2003 הייתה עמיתת מחקר באנתרופולוגיה באוניברסיטת ייל. היא נפטרה בנובמבר 2008 לאחר מחלה ממושכת.

דנט פיתחה במחקריה כלים מתודולוגים לחקר האינטרנט אשר אפשרו תיאור וניתוח של תמונות ומיציגים חזותיים כחומר אתנוגראפי  ויצרה כמעט בעצמה שדה מחקרי חדש. מחקריה והכלים שפיתחה ממשיכים לאתגר ולהפרות את עמיתיה ותלמידה הממשיכים את דרכה.

 

תודה לד"ר אורן גולן ולכרמל ויסמן על העזרה באיסוף החומר לכתיבת הפינה.

 

לירון שני תלמיד שנייה בתואר השני. הוא כתב תיזה בנושא המאבק על ההתיישבות בחבל לכיש, בהנחיית פרופ' איל בן ארי וד"ר נורית שטדלר.