מאת: גלי גברוביץ
לפני כמה ימים התיישבנו מספר חברות לצפות בסרט 'נולד ב-4 ביולי' בבימויו של אוליבר סטון. הסרט עוסק בחייל החוזר ממלחמת ויטנאם היישר ללבה החברה האמריקאית המתפוררת של שנות ה-70-60. כסטודנטיות בקורס "מלחמה, טראומה וקולנוע – ויטנאם" של פרופ' רעיה מורג מהמחלקה לתקשורת ועיתונאות, התבקשנו לראות כמה סרטים על מלחמת ויטנאם. התארגנו על פלזמה וכיבוד קל מוכנות נפשית לעוד סרט פוסט-טראומתי מדכא.
אך הפעם, לשמחתי, לא התמקדתי רק בעומק ההרס התרבותי והלאומי של שני הצדדים במלחמה. הפעם התרכזתי בפן נוסף, אולי שולי, שהזכיר לי את הבערה שליוותה את חבריי ללימודים ואותי במחשבות ההקמה של ה"פורום הסוציולוגי לשיח אחר".
בסצנת הסיום ראיתי סטודנטיות וסטודנטים כועסים וסוערים, אנרגטיים ומכווני מטרה. הם ידעו שעל כתפיהם מונח עתידה של ארה"ב, ולולא מעורבותם ימשיכו כוחות הרשע השלטוניים בקטל ההמוני וההרסני.
הם קבעו פגישות, התארגנו על הפגנות, אך יותר מכל הם דיברו. הם נפגשו בפורומים בלתי פורמליים שנראו הרבה יותר חשובים מהלימודים עצמם. כך התחלתי לתהות על החיים הסטודנטיאליים שלי, ניחוחות של בינוניות עלו מבועת המחשבה.
אז נכון, יש המון הפגנות ותאים פוליטיים שבאמת פועלים רבות למען האידאולוגיה שלהם, וכמובן שלכל אחד פה בקמפוס יש אמירה מעניינת על המציאות החברתית של היום. אך לתחושתי חסר משהו.
המפגש האמיתי בין סטודנטים לסוציולוגיה שמהות הלמידה שלהם היא ה"חברה" יכול לייצר כוח משותף ועצמתי ביותר. ניקח את התאוריות המרוחקות לחיינו ונפיח בהן נשמה של אנושיות בת ימינו. הנה לכם ה"פורום הסוציולוגי לשיח אחר". השינויים הגדולים מתרחשים כאשר הלהט שמתלבה בשיעורים, בהפסקות, ברחוב הירושלמי ובחיים הרגשיים של כל אחד מצליח למצוא מפלט במרחב משותף שבו אנשים ישוחחו על כך. השיח החדש מייצר מציאות חדשה. זאת מציאות המאתגרת את האופן הפרדוקסלי שבו אנו לומדים על החברה. אנו מבקרים את הניכור, כועסים על חוסר הפיקוח החברתי, מהרהרים במרכזיות ההבנייה החברתית בחיינו בתוך מבנה ארגוני אקדמי, שמייצר לעיתים את אותם הדפוסים שלמדנו לבקר. הסוציולוגיה יכולה, וראוי שתהיה, רלוונטית לחיינו ולחברה שלנו. לשם כך עלינו לקיים אלטרנטיבה שצועדת לצידה של הסוציולוגיה הממוסדת ואינה קוראת לבטלה.
ה"פורום הסוציולוגי לשיח אחר" מבקש ליצור מרחב המשלים ומחבר בין העושר התוכני של השיעורים האקדמיים ובין עולמנו האישי והחברתי על ידי שלוש מטרות מרכזיות. הראשונה היא יצירת מרחב משותף של מפגש אחר. מרחב שבו אנו נפגשים באופן בלתי אמצעי, מכירים אנשים שונים במחלקה ויוצרים קשרים חדשים עם אנשים שכנראה היינו מפספסים לאורך התואר אם לא התיישבנו לידם בתחילת השנה הראשונה. המטרה השנייה – למידת סוציולוגיה קרובה, רלוונטית ובועטת. לימודם של תכנים סוציולוגיים שאינם מנותקים מהיומיום שלנו ושל החברה הסובבת אותנו ומעוררים אצלנו רצון עז להגיב ולקחת חלק. המטרה השלישית – בחינת הקשר שבין היותנו סטודנטים לסוציולוגיה ובין העובדה שלעת עתה אין אנו פועלים בחברה הישראלית כגוף רשמי. והאם בכלל יש צורך בכך? ואם כן, אז מה עלינו לעשות?
פני כמה ימים התיישבנו מספר חברות לצפות בסרט 'נולד ב-4 ביולי' בבימויו של אוליבר סטון. הסרט עוסק בחייל החוזר ממלחמת ויטנאם היישר ללבה החברה האמריקאית המתפוררת של שנות ה-70-60. כסטודנטיות בקורס "מלחמה, טראומה וקולנוע – ויטנאם" של פרופ' רעיה מורג מהמחלקה לתקשורת ועיתונאות, התבקשנו לראות כמה סרטים על מלחמת ויטנאם. התארגנו על פלזמה וכיבוד קל מוכנות נפשית לעוד סרט פוסט-טראומתי מדכא.
אך הפעם, לשמחתי, לא התמקדתי רק בעומק ההרס התרבותי והלאומי של שני הצדדים במלחמה. הפעם התרכזתי בפן נוסף, אולי שולי, שהזכיר לי את הבערה שליוותה את חבריי ללימודים ואותי במחשבות ההקמה של ה"פורום הסוציולוגי לשיח אחר".
בסצנת הסיום ראיתי סטודנטיות וסטודנטים כועסים וסוערים, אנרגטיים ומכווני מטרה. הם ידעו שעל כתפיהם מונח עתידה של ארה"ב, ולולא מעורבותם ימשיכו כוחות הרשע השלטוניים בקטל ההמוני וההרסני.
הם קבעו פגישות, התארגנו על הפגנות, אך יותר מכל הם דיברו. הם נפגשו בפורומים בלתי פורמליים שנראו הרבה יותר חשובים מהלימודים עצמם. כך התחלתי לתהות על החיים הסטודנטיאליים שלי, ניחוחות של בינוניות עלו מבועת המחשבה.
אז נכון, יש המון הפגנות ותאים פוליטיים שבאמת פועלים רבות למען האידאולוגיה שלהם, וכמובן שלכל אחד פה בקמפוס יש אמירה מעניינת על המציאות החברתית של היום. אך לתחושתי חסר משהו.
המפגש האמיתי בין סטודנטים לסוציולוגיה שמהות הלמידה שלהם היא ה"חברה" יכול לייצר כוח משותף ועצמתי ביותר. ניקח את התאוריות המרוחקות לחיינו ונפיח בהן נשמה של אנושיות בת ימינו. הנה לכם ה"פורום הסוציולוגי לשיח אחר". השינויים הגדולים מתרחשים כאשר הלהט שמתלבה בשיעורים, בהפסקות, ברחוב הירושלמי ובחיים הרגשיים של כל אחד מצליח למצוא מפלט במרחב משותף שבו אנשים ישוחחו על כך. השיח החדש מייצר מציאות חדשה. זאת מציאות המאתגרת את האופן הפרדוקסלי שבו אנו לומדים על החברה. אנו מבקרים את הניכור, כועסים על חוסר הפיקוח החברתי, מהרהרים במרכזיות ההבנייה החברתית בחיינו בתוך מבנה ארגוני אקדמי, שמייצר לעיתים את אותם הדפוסים שלמדנו לבקר. הסוציולוגיה יכולה, וראוי שתהיה, רלוונטית לחיינו ולחברה שלנו. לשם כך עלינו לקיים אלטרנטיבה שצועדת לצידה של הסוציולוגיה הממוסדת ואינה קוראת לבטלה.
ה"פורום הסוציולוגי לשיח אחר" מבקש ליצור מרחב המשלים ומחבר בין העושר התוכני של השיעורים האקדמיים ובין עולמנו האישי והחברתי על ידי שלוש מטרות מרכזיות. הראשונה היא יצירת מרחב משותף של מפגש אחר. מרחב שבו אנו נפגשים באופן בלתי אמצעי, מכירים אנשים שונים במחלקה ויוצרים קשרים חדשים עם אנשים שכנראה היינו מפספסים לאורך התואר אם לא התיישבנו לידם בתחילת השנה הראשונה. המטרה השנייה – למידת סוציולוגיה קרובה, רלוונטית ובועטת. לימודם של תכנים סוציולוגיים שאינם מנותקים מהיומיום שלנו ושל החברה הסובבת אותנו ומעוררים אצלנו רצון עז להגיב ולקחת חלק. המטרה השלישית – בחינת הקשר שבין היותנו סטודנטים לסוציולוגיה ובין העובדה שלעת עתה אין אנו פועלים בחברה הישראלית כגוף רשמי. והאם בכלל יש צורך בכך? ואם כן, אז מה עלינו לעשות?
לפי דעתי, שלוש המטרות שלובות זו בזו וייתכן שלמעשה אחת הן. השיח על השפעה חברתית, ירידה ממגדל השן האוניברסיטאי והמרתה של הסוציולוגיה לכלי המניע לעשייה, אינם יכולים להתקיים אם לא נקיים בינינו, הסטודנטים ה"עילאיים והמתנשאים", שיח אחר, שיח שהוא יצירה שלנו.
הפורום נפגש אחת לשבועיים, והלימוד בו הוא בחברותות מצומצמות. בכל מפגש יש נושא אחר המלווה בטקסט שאנו קוראים, מפרקים, ובוחנים מחדש. לכל אחד יש בֵמה לדבר, לחלוק ולהציג את דעתו במעגל אינטימי שאינו בוחן את חבריו במדדים אקדמיים.
חשוב להבין שה"פורום הסוציולוגי" הוא אינו ישות עצמאית, אלא מורכב מרצונם המקסים של סטודנטים לקחת חלק ולקיים אותו. כרגע הצוות המצומצם מביא את הטקסטים והרעיונות לחברותות, אך מדובר רק בצורך לייצר בסיס חזק, כך שבהמשך כל מי שירצה יוכל להביא בעצמו מעולמו הפרטי את אשר מלהיב ומסקרן אותו.
במפגש הראשון השתתפו יותר מ-40 סטודנטיות וסטודנטים שישבו במעגלים, קראו, דיברו, התרגשו, התעצבנו ואכלו סופגניות. המראה היה מרגש ובעיקר מעורר הרבה ציפייה לקראת המפגשים הקרובים.
אני מקווה שנמשיך לצפות במעגלים גדלים ומתחזקים, הנהפכים לגוף אינטימי, קרוב ויוצר של סטודנטים שבחרו לא להישאב לאינרציה האקדמית בלבד.
אתם מוזמנים לעקוב אחר תאריכי המפגשים ונושאם בדף הפייסבוק שלנו: "הפורום הסוציולוגי לשיח אחר" –https://www.facebook.com/forumsocio.
לפי דעתי, שלוש המטרות שלובות זו בזו וייתכן שלמעשה אחת הן. השיח על השפעה חברתית, ירידה ממגדל השן האוניברסיטאי והמרתה של הסוציולוגיה לכלי המניע לעשייה, אינם יכולים להתקיים אם לא נקיים בינינו, הסטודנטים ה"עילאיים והמתנשאים", שיח אחר, שיח שהוא יצירה שלנו.
הפורום נפגש אחת לשבועיים, והלימוד בו הוא בחברותות מצומצמות. בכל מפגש יש נושא אחר המלווה בטקסט שאנו קוראים, מפרקים, ובוחנים מחדש. לכל אחד יש בֵמה לדבר, לחלוק ולהציג את דעתו במעגל אינטימי שאינו בוחן את חבריו במדדים אקדמיים.
חשוב להבין שה"פורום הסוציולוגי" הוא אינו ישות עצמאית, אלא מורכב מרצונם המקסים של סטודנטים לקחת חלק ולקיים אותו. כרגע הצוות המצומצם מביא את הטקסטים והרעיונות לחברותות, אך מדובר רק בצורך לייצר בסיס חזק, כך שבהמשך כל מי שירצה יוכל להביא בעצמו מעולמו הפרטי את אשר מלהיב ומסקרן אותו.
במפגש הראשון השתתפו יותר מ-40 סטודנטיות וסטודנטים שישבו במעגלים, קראו, דיברו, התרגשו, התעצבנו ואכלו סופגניות. המראה היה מרגש ובעיקר מעורר הרבה ציפייה לקראת המפגשים הקרובים.
אני מקווה שנמשיך לצפות במעגלים גדלים ומתחזקים, הנהפכים לגוף אינטימי, קרוב ויוצר של סטודנטים שבחרו לא להישאב לאינרציה האקדמית בלבד.
אתם מוזמנים לעקוב אחר תאריכי המפגשים ונושאם בדף הפייסבוק שלנו: "הפורום הסוציולוגי לשיח אחר" –https://www.facebook.com/forumsocio.