סוציולוגיה של יומיום

אופס! נסו לרענן את הדף :)

שקשוקה לכריסמס

מאת: אלונה שץ

יומיים לאחר שחג המולד נחגג באופן רשמי ברחבי העולם בקול תרועה, ובאופן צנוע יותר צוין בישראל, נכחתי במסיבת חג מולד של סטודנטים יהודים חילוניים בירושלים. הוזמנתי למסיבה על ידי חברה, שאירחה אותה בדירתה הסטודנטיאלית הקטנה יחד עם שלושת שותפיה. המסיבה היתה אירוע חברתי לא מחייב, וכללה כשלושים צעירים יהודים ששתו, עישנו, אכלו, רקדו ודיברו באווירה משוחררת.  ציון חג המולד בירושלים היהודית ועל ידי קהל שרובו ככולו מורכב מיהודים, דרש התאמות שונות לסביבה הגאוגרפית ודמוגרפית בה נחגג, ומתוך כך סמלי החג הופקעו ממשמעותם הדתית המקורית, ואומצו כסמלים של תת-תרבות ישראלית הרואה את עצמה כאלטרנטיבית, ושונה מסביבתה. בעיני, המקרה מעלה שאלות על שייכות ושרטוט גבולות בחברה הישראלית, ומדגים את העיבוד התרבותי שכרוך בזליגה ואימוץ של פרקטיקות מתרבויות שונות.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

"אמהות מבשלות ביחד" מציעות מתכון לפמיניזם

מאת: ניצן ריבלין

"אמהות מבשלות ביחד" היא קבוצת פייסבוק ציבורית שהוקמה לפני כשנתיים ומונה קרוב ל-300 אלף חברות. זו קבוצה שיתופית שנועדה בעיקר לאמהות (אך לא רק), ומאפשרת פלטפורמה של שיתוף מתכונים והתפארות בקינוחים. בנוסף, הקבוצה מהווה במה לשאילת שאלות והתייעצויות בסוגיות של הורות ומשפחה, כגון מציאת בייביסיטר, וכן בנושאים של תחזוק משק הבית, כגון המלצות על מכשירי מטבח ובעלי מקצוע.

כך הגעתי לשם גם אני, סטודנטית עייפה שמסיימת את יום הלימודים עם קערת קורנפלקס במקרה הטוב או שקית במבה במקרה הרע. בדומה לחווית הצפייה בתוכניות האוכל המגוונות, נראה כי אין כמו להתמרמר על ארוחה עלובה תוך צפייה במאכלים משובחים ואיכותיים.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

כאן ושם

מאת: תמר שלם

באמצע יוני האחרון, שלושה ימים אחרי חטיפת הנערים, עליתי על מטוס לארה"ב, בכדי להדריך במחנה קיץ יהודי בצפון מדינת ניו יורק. כשהגעתי למחנה נגלה לעיני נוף מדהים ביופיו, יערות שמקיפים את המחנה מצד אחד, ואגם עצום מהצד השני, מרחבי דשא עצומים עם בקתות עץ ישנות. אחרי כמה ימים בהם התרגלתי ליופי החדש הזה, הגיעו הילדים למחנה. בן-רגע המחנה התמלא בילדים מקפצים ששמחו כל-כך להגיע למחנה. ילדים מתמסרים בפריזבי ובכדורים מסוגים שונים, ילדות לבושות בחצאיות טוטו צבעוניות וגרבי ברך מפוספסות. קולות של צחוק שעולים מהאגם, ההמולה מחדר האוכל, מוסיקה שבוקעת מרמקולים. חשבתי שהקיץ שלי יראה ככה, צבעוני ומחויך.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

הארון הכפול: אוטו-אתנוגרפיה של נטיה מינית לא בינארית

מאת: דורון מוסנזון

"אני ביסקסואל". זה נראה כמו משפט פשוט, כזה שיכול לעמוד לצד "אני לומד מגדר" או "אני בן…" בתיאור האישי שלי או במהלך סטנדרטי של הצגה עצמית. אך בכל פעם שהמשפט הזה יצא מפי הוא תמיד לווה ברגשות מעורבים ומורכבות חברתית. יציאה מהארון באופן כללי מלווה בחרדות וחששות רבים, אך יציאה מהארון בתור ביסקסואל מוסיפה מספר נדבכים נוספים לחוויית היציאה מהארון והשלכותיה.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

השוק החופשי- אתנוגרפיה בשֶׁסְרֵה

מאת: מרים בן דוד

בין צהרי-שישי לצהרי -ראשון מפרידה שבת אחת, אך נראה כאילו בסוף השבוע השוק עובר מטמורפוזה ומשנה לגמרי את דמותו. אני מהלכת בשוק ותמהה על הקצב האיטי שבו אני הולכת ובו מתנהלים הדברים סביבי. רגע לפני היציאה מאחת הסמטאות אל השוק הפתוח, אני עוד מצפה להתקל בזרימת ההמון המאפיין את ביקוריי הרגילים בשוק, להדחק בין אנשים ממהרים, עמוסי שקיות ניילון ועגלות. אבל אני יוצאת אל רחוב חצי ריק. הצועדים והצועדות בו מהלכים לאיטם עם תיקים קטנים תלויים על כתפיהן. מדי פעם שקית ניילון קטנה מבצבצת מבין ידיים, מרמזת על רכישות קטנות. הבהילות של הקונים בערב שבת פינתה את מקומה לאיטיות המתענגת של התיירים.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

השוק החופשי- צפיפות מחוץ, צפיפות מבית

מאת: ניר רותם

ה שצפוף בשוק ביום שישי זה לא חדש. למעשה, קשה לחשוב על מקום ושעה שבהם צפוף יותר בירושלים מאשר בשוק מחנה יהודה בשישי בצהריים. כולם צובאים מסביב, מכל הכיוונים, כל הנהר האנושי הזה מכה בי גלים גלים, ואני נאחז בתווך. המגוון האנושי הענק של ירושלים סואן, מקיף, מתנחשל מסביב. והקלסטרופוביה מתחילה לעלות בי. נשימות עמוקות, מנסה לשלוט בדחף לברוח. המחשבות מתגלגלות, נושאות אותי עימן רחוק בזמן ובמרחב.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

"הפורום הסוציולוגי לשיח אחר" – מפגשים מהסוג האישי

מאת: גלי גברוביץ

לפני כמה ימים התיישבנו מספר חברות לצפות בסרט 'נולד ב-4 ביולי' בבימויו של אוליבר סטון. הסרט עוסק בחייל החוזר ממלחמת ויטנאם היישר ללבה החברה האמריקאית המתפוררת של שנות ה-70-60. כסטודנטיות בקורס "מלחמה, טראומה וקולנוע  ויטנאם" של פרופ' רעיה מורג מהמחלקה לתקשורת ועיתונאות, התבקשנו לראות כמה סרטים על מלחמת ויטנאם. התארגנו על פלזמה וכיבוד קל מוכנות נפשית לעוד סרט פוסט-טראומתי מדכא.

אך הפעם, לשמחתי, לא התמקדתי רק בעומק ההרס התרבותי והלאומי של שני הצדדים במלחמה. הפעם התרכזתי בפן נוסף, אולי שולי, שהזכיר לי את הבערה שליוותה את חבריי ללימודים ואותי במחשבות ההקמה של ה"פורום הסוציולוגי לשיח אחר".

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

קשה להיות ג'נטלמן באוגוסט : על דימויי גבריות בישראל

מאת: אלומה קפטן

לו יכולתי להושיב את 'הגרסונייר' וזימל לכוס וויסקי

לפעמים אני אוהבת לדמיין את האדם שהיה לזימל בראש כשכתב את הטקסט הקאנוני 'העיר הגדולה וחיי הנפש' (1903)[1]. אצלי בראש הוא שותה קפה בכיכר מרכזית של עיר גדולה, לבוש חולצת כפתורים לבנה, מכנסי צ'ינו בהירות[2] ונעליי סירה[3]. יד אחת בכיס, השנייה אוחזת ז'קט כותנה כהה. מדי פעם הוא מציץ בשעון יד שלו רצועת עור. עוד שלוש דקות של שקט, והוא חוזר לרעש של גורדי השחקים. זימל דיבר על המציאות שהיא מעבר לפרטיה, על המציאות של עיר שלעולם אינה עוצרת. ובין הצפיפות העירונית ותחלופת הגירויים המהירה, נמצא האינדיבידואל. האדם המשוחרר והכל יכול.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

יצאנו לרקוד- מה להארלם שייק וגלוקליזציה

מאת: ניצן לונברג

לפני קצת פחות משנה שטף גל של סרטוני "הארלם שייק" את הרשתות החברתיות המקוונות. אלה היו סרטונים קצרים של כשלושים שניות המציגים מספר משתנה, בין בודדים לעשרות, של אנשים הרוקדים בתנועות משונות לצלילי השיר "הארלם שייק" של מפיק מוזיקה אלקטרונית אמריקני בשם באואר (Baauer). הסרטונים נעשו כמעט באותה צורה בכל פעם. ב-15 השניות הראשונות לסרטון רואים אדם אחד רוקד לצלילי השיר, לעתים קרובות חבוש קסדה או מסיכה, מוקף באנשים שלא שמים לב למעשיו. בשלב זה הסרטון נחתך וברגע שמתחיל סאונד הבס, רואים קהל שלם של אנשים לבוש בתחפושות רוקד יחדיו.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

בין הים והביצות: האזנה ומחשבה על להקת הפה והטלפיים

פינת התרבות של חודש אפריל מוקדשת ללהקת הפה והטלפיים, להקה שהוציאה עד היום ארבעה אלבומים, וביום האחרון של 2013 אמור לצאת האלבום החמישי שלה. ללהקה התוודעתי בשנות התבגרותי, כאשר הייתי נוהג לפקוד את החנות האוזן השלישית בחיפה, ובייחוד את המדף של האלבומים הישראליים האלטרנטיביים. העטיפה המשונה במקצת משכה את לבי, והמחיר הנמוך יחסית שיחק גם הוא תפקיד. רכשתי את האלבום "ירושלים", שכלל גם את שני האלבומים הקודמים, "בין הים והביצות" ו"בחלל".

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

מדריך הטרמפיסט. בלי גלקסיה

מאת: נטע דונחין

פעם טרמפים היו עניין של חיילים, סממן לסולידאריות ציונית מובהקת, סיוע אמתי למטרה הנעלה – להגיע הביתה בשלום. מאז הוחלפה הסולידאריות בחשדנות ביטחונית גבוהה, שאפשר לסכמה בסלוגן שבחר צה"ל: אל תעלה על טרמפ שאתה לא יודע איך תרד ממנו. באמת לא כדאי.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

אתנוגרפיה של מסיבה || זרקור אתנוגרפי

מאת: ניצן לונברג וטל גליקמן

ניצן לונברג

אני עומדת מול המראה ומודדת חולצה אחרי חולצה. החדר שלי נראה כאילו הוצאתי כל פריט

 לבוש אפשרי מהארון שלי.

מה ללבוש? מה בכלל לובשים למועדון? חולצה? מכנסיים? לא יהיה לי חם בזה? אולי שמלה? אבל אני מרגישה שמנה בשמלה הזאת. אני אנסה אחת אחרת.

לא, בזאת יהיה לי קר מדי.

מה לעשות?

אני מתבוננת, ובסוף בוחרת את השמלה השחורה הקטנה שקניתי כדי שתהיה בארון, כי "כל אישה צריכה אחת כזאת"

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

אני, טלפון

מאת: ענת בקר

פעמים רבות אני שואלת את עצמי מה יקרה אם יום יבוא ויקום הגולם על יוצרו, הטכנולוגיה תהפוך עורה נגדנו ותשלוט בחייהם של בני האדם. למען האמת, לאחרונה הופכת תהייה זו למציאות עבורי, מאז נכנס ה"אייפון" לחיי. לפני כחודשיים, כאשר מכשיר הפלאפון התמים והישן שלי הראה סימני גסיסה, החלטתי לרשת מאחי הקטן "אייפון 3" מצ'וקמק, קרי, מהזן הנחות ביותר. המפגש הראשוני בינינו לא היה קל, שכן מסך המגע המשוכלל, הפועל בניגוד מוחלט למקשים הפשוטים של פלאפונים מדור שלישי, דורש מגע עדין ומלטף. ככלל, יש לאייפונים תכונה משונה: כאשר הם נופלים נפילה רכה על הרצפה הם נהרסים כליל, שלא כמו המכשיר הישן שלי, שספג נפילות קשות ותמיד שרד אותן כמו גיבור על. וזו בדיוק הנקודה- האייפון דורש יחס. הוא צריך אותנו, את תשומת הלב שלנו, על מנת שיוכל לענות על כל צרכינו.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

מערביות זה קול הסיפור : ביקורת טלוויזיה על "בית ספר למוסיקה"

מאת: מורן מימוני

בתכנית "בית ספר למוסיקה" משתתפים 16 ילדים, בגילאי 10-13 והם מחולקים לארבע כיתות – לכל כיתה מורה: יהורם גאוןקרן פלסמשה פרץ ומתי כספי. בכל פרק, המורים בוחרים שירים עבור כל אחד מהתלמידים ועובדים איתם על השירה וההעמדה לקראת הופעה מול קהל. כמעט בכל תקצירי השיעורים ששודרו במהלך התכנית המורים ביקשו מהתלמידים להבין את מילות השיר, ועדיין, הדגש הוא על הקול וההעמדה – משוב המורים שניתן לתלמידים אחרי ההופעה מתייחס בעיקר לאופן שבו הילד או הילדה שרו את השיר, מבחינה ווקאלית ותיאטרלית. אין מילה על האופן שבו הזמרים הצעירים הפנימו והעבירו הלאה את מהותו של השיר.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

"האני ברצועה" – תמונות מטיולים עם הכלב ברחובות ירושלים

מאת: אלעד אור

בחודש יולי 2009, בהמשך לסדרת שינויים בחיי ובחיי בת-זוגי אימצנו כלב יקר ומצוין העונה לשם "שריף" (השוטר האמריקאי ולא נער הפלא הדרוזי). החיים במחיצת חבר פרוותיי, רגיש, בררן במזון, מצחיק, נמרץ, קפריזי ביחסו לסביבת הכלבים, מנחם, מלכלך, חידתי וסבוך-אישיות סיפקו לי אינספור רגעי עניין בעשרים החודשים שחלפו מאז. האחריות על סיפוק צרכי ריקון המעיים וחילוץ העצמות של בעל החיים  החביב דורשת מבעליו לבלות כל יום לפחות שעה מחוץ לבית. טיולי בוקר, צהריים וערב, משחקים וסכסוכים עם כלבים אחרים, ביקורי קרובים שאליהם הוא מתלווה ועוד. בעל הכלב מתחכך באופן יומיומי בסביבה שלו, וחי באינטנסיביות את הדינאמיקה של הרחוב. לא פעם הייתי הראשון להבחין בחנות חדשה שנפתחה, בתפריט ניסיוני של מסעדה או ברפורמה נוספת, מקיפה ובלתי אפשרית אפילו יותר מקודמותיה בהסדרי התנועה שסביב סלילת הרכבת הקלה. הסביבה העירונית לא העניקה לנו רק חומרים לתצפית אלא גם זימנה לנו שורה של אינטראקציות אנושיות מרתקות. מה שמעניין / מרגיז / מתמיה, ולפיכך כה סוציולוגי בפגישות הקצרות האלו, היא הדרך בה אנשים מוסרים תכנים חברתיים שעוסקים בהם, בסיטואציה או ביחסם אל האדם האחר תוך השלכה והסוואה של הדברים, כאילו הם בסך הכול "פנו אל הכלב".

המשך קריאה >