מתוך המחלקה

אופס! נסו לרענן את הדף :)

עשיה מקצועית ועשיה מחקרית – אפשר גם וגם?

מאת: טליה שגיב

שיחה עם דר' ישראל כ"ץ, ראש מגמת 'לימודי ארגון'

האין זו הבחנה מצחיקה - האבחנה בין עשייה מקצועית לעשייה מחקרית? כלומר, האם מחקר איננו מקצוע? והאם אין בינינו חוקרים מקצועיים יותר ומקצועיים פחות? וגם אם אנחנו לא משתמשים בז'רגון הזה (והסיבות לכך קשורות להיררכיות של ידע, כמובן), הרי אי אפשר להכחיש שכל חוקר וחוקרת אוחזים בידם מקצוע מובהק – הוראה. אבל ביחס לעשייה מקצועית שמתרחשת מחוץ לכתלי האוניברסיטה, סטודנטים לתארים מתקדמים יודעים את האמת המרה: צריך לבחור. אי אפשר לקדם קריירה אקדמית ובה בעת לקדם קריירה רצינית בחוץ.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

תגובות לכתבה יעוץ סוציולוגי – רב שיח על מגמת לימודי ארגוןכ

תגובת ד"ר ישראל כ"ץ, ראש המגמה ללימודי ארגון, המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית:

היוזמה להביא התייחסות של תלמידי המגמה למסלול הלימוד במסגרת המחלקה נראית לי ראויה ורלבנטית. אני מוקיר גם את ההקפדה של המערכת להביא קולות שונים במסגרת רב-השיח. מקצת מהעמדות שיוחסו לי גם הובאו באופן נאות ע"י חלק ממשתתפי הדיון, ואיני חש צורך להרחיב או לתקן. להלן כן אתייחס לכמה מהדברים האחרים שעלו:

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

"לתפוס גלגל": עיצוב מרחב רכיבה בישראל 2003-2006 || טור מיקרו-סקופ

מאת: אסף חזני

בתחילת עבודת השדה, בעודי רוכב על האופניים בהרי ירושלים, פגשתי ברוכבת אופניים שהתעניינה במעשי. דיברנו, וסיפרתי לה שאני כותב עבודת דוקטורט באנתרופולוגיה. היא התלהבה ואמרה שאני בוודאי נמצא הרבה באפריקה ופוגש שבטים מעניינים. אמרתי לה שאני פוגש שבט מאוד מעניין, אבל לא באפריקה. היא התעניינה ושאלה "איזה שבט"?; "שבט רוכבי האופניים", אמרתי לה. "וואו", התלהבה, "היכן השבט הזה?" "את ואני חלק מהשבט", עניתי לה. הרוכבת הסתכלה עלי במבט מרחם, משל הייתי חוצן, ובצומת הקרובה נפרדו דרכינו.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

לזכרו של קימרלינג: ציוני ביקורתי

מאת: שקד ברקת

את ברוך קימרלינג לא פגשתי מעולם עד השיעור הראשון של "הסוציולוגיה של הסכסוך היהודי- ערבי" בשנת הלימודים 2005-2004. כאשר ראיתי אותו נכנס לכיתה בכיסא הגלגלים הייתי די מופתע, וכאשר הבחנתי בקשיים עימם הוא נאלץ להתמודד בכדי להשמיע את קולו, ההפתעה הפכה להלם. אני מודה ומתוודה, מהשורה האחורית שבה ישבתי המחשבות הראשונות שעברו לי בראש עסקו בקורס החליפי שעליי להכניס למערכת בתום השיעור, היות ולא הצלחתי להבין בתחילה אפילו מילה מדבריו.

בתוך דקות מעטות הבחנתי כיצד סטודנטים לא מעטים נוטשים את הכיתה, ומתקשים להקדיש שעה וחצי מזמנם לאחד מפלאיו הגדולים ביותר של כוח הרצון האנושי, ולאחר שסיימתי לחשוב מחשבות נוגות על הרמה המוסרית של בני דורנו, החלטתי להתקדם לשורות הראשונות שהתפנו, והתיישבתי בדיוק מולו. כאשר נפגשו עינינו ידעתי כבר עמוק בליבי שאין לי כל כוונה לעזוב את הקורס, והחלטה זו אפשרה לי להתוודע בצורה עמוקה לאחד מאנשי האקדמיה הגדולים שידעה מדינת ישראל.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

אדם נדיר – סוציולוג ללא פחד

מאת: פרופ' מיכאל שלו || תרגום מאנגלית: שי דרומי

לזכרו של פרופ' ברוך קימרלינג

ברוך הגיע למחלקה בתור תלמיד ב"א בשנת 1962. את לימודי הדוקטורט הוא סיים בשנת 1975, ומספר שנים לאחר מכן החל קריירה באוניברסיטה העברית שנמשכה כשלושה עשורים. דרכינו הצטלבו לראשונה בתחילת שנות השמונים, כאשר קיבלתי מינוי במחלקה כמרצה זוטר. זמן קצר לאחר מכן הועברה המחלקה מגבעת רם להר הצופים, והתמזל מזלי להפוך לשכנו של ברוך. באותה התקופה הוא היה הרבה פחות מוגבל מאשר בשנותיו המאוחרות. כשכנו, שמעתי שיחות רבות בינו לבין ידידו הבכיר דנדוש (דן הורוביץ), עם עמיתים נוספים, ועם תלמידים לשעבר שנהגו לעלות למשרדו. עם חלקם הוא תיכנן את עתידה של ישראל ושל העולם, עם אחרים הוא דיבר על סוציולוגיה, ועם אחרים (ובעיקר אחרות) הוא היה מתבדח.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

זיכרון קולקטיבי || בחזית המחקר

מאת: פרופ' ורד וינצקי-סרוסי

"You have to begin to lose your memory, if only in bits and pieces, to realize that memory is what makes our lives…. Our memory is our coherence, our reason, our feeling, even our action. Without it we are nothing…." (Luis Bunuel)

"The struggle of men against power is the struggle of memory against forgetting." (Milan Kundera)

לא מוכרחים להיות בחרדה מאלצהיימר, לחיות במזרח התיכון או במזרח אסיה כדי להבין שזיכרון אישי וקולקטיבי הם ענין רציני ולא אופנה חולפת. אבל לא רק היעדרו של הזיכרון מטריד אותנו. קיומו של הזיכרון מעסיק אותנו כי הוא חוט השידרה המרכזי של הזהות שלנו, כפרטים וכקולקטיב. זיכרון קולקטיבי הוא פרויקט אינטלקטואלי עם היסטוריה ארוכה ועוגנים תרבותיים, שראשיתו עוד בימי התנ"ך והציווי "זכור" והמשכו במודרנה (להרחבה על ההיסטוריה של התחום והמושג ראו Olick, Vinitzky-Seroussi and Levy, 2010 ).

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

קשת של צבעים אחידים: על אי-הגיוון של רשימות הקריאה במחלקה

מאת: נגה כספי

קשה לי להאמין כמה מהר הזמן עובר, אבל כבר כמעט סמסטר שאני סטודנטית מן המניין באוניברסיטה העברית בירושלים. הרבה חוויות חדשות לי כאן. אני נחשפת לדיסציפלינות, פרדיגמות ותיאוריות שלא הכרתי, וקוראת ושומעת על הוגי דעות, חוקרים והשקפות עולם. אבל משהו לא מסתדר לי. מעט אחרי תחילת הסמסטר, התחלתי להרגיש שאולי מקומי אינו כאן. החוויה החדשה הזאת הייתה דחייה על רקע דעות פוליטיות. האם הנרטיב שלי לא מתקבל באוניברסיטה העברית?

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

ספרים, רבותי! ספרים? על חשיבותה של הספרות היפה למחקר

מאת: טניה מץ

במסגרת לימודיי בחוג השני שלי, שמעתי לא אחת את ההמלצה לשלב דיסציפלינה זו או אחרת עם לימודי מזרח אסיה. לעומת זאת, במושא לימודי העיקרי – החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה קשה לומר שההמלצה להעשיר את ה"רוח" עולה לעתים קרובות מדי.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

לוי-שטראוס ברמת השרון

מאת: פרופ' תמר אלאור

איפה שהוא בשנה הראשונה ללימודי המוסמך שלי באוניברסיטת תל אביב, נפגשתי עם ק.לוי-שטראוס, פגישה אישית. בסמינר שאינני זוכרת את חופתו ביקש המורה ד"ר סשה ויטמן מכל אחד מאתנו לבחור הוגה מסוים ולתת עליו רפרט. משום מה בחרתי בלוי-שטראוס. סשה המליץ לי לקרוא את ספרו דק הגזרה של סר אדמונד ליץ' על לוי-שטראוס במקביל לשניים שלושה טקסטים מקוריים שלו. הספר של ליץ', הוא אמר לי, מבוסס על הרצאות שנתן בתוכנית רדיו של הבי.בי.סי ש"האוניברסיטה המשודרת" של גל"ץ עשויה בתבניתה. ליץ' הציל אותי. בכתיבה אנגלוסקסית נהירה, הורה לי את הדרך אל נבכי התחביר הצרפתי.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

מ.א. נשתנה: על שינוי תוכנית הלימודים לתואר שני

מאת: שירי קטלן

פני כארבע שנים שינתה המועצה להשכלה גבוהה את הסטנדרט המינימאלי לתוכנית המוסמך. כל האוניברסיטאות בארץ התאימו את תוכניות המוסמך שלהן בהתאם לאותה החלטה, והשנה, באיחור אופנתי, הצטרפה גם המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית לשאר האוניברסיטאות בארץ, ושינתה את התוכנית למוסמך בכל המסלולים.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

מאיץ מחלקתי: על המסלול המואץ לתואר שני

מאת: ארז מגור

בשנה שעברה (תשס"ט) החלה המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה להפעיל מסלול מואץ לתואר שני. במהלך סמסטר א' נשלח מייל ממזכירות המחלקה אל מספר מצומצם של תלמידים מצטיינים משנים ב' וג' של התואר הראשון אשר הזמין את אלו למפגש בו הובהרו פרטי המסלול. בפגישה זו הציג ראש החוג – פרופסור גד יאיר – את התוכנית אשר תאפשר למשתתפים בה לסיים את לימודיהם לתואר ראשון ושני בתום ארבע שנים. התוכנית מאפשרת למעשה לסטודנטים המעוניינים להמשיך לתואר שני במחלקה להתחיל את המסלול עוד בשלבי התואר הראשון וכך, בסופו של דבר, למנוע את "מריחת" התואר.

רוב הסטודנטים לתואר שני במחלקה, כך מסתבר, אינם מספיקים כיום לעמוד בכל דרישות התואר במסגרת השנתיים המיועדות לכך ולעיתים רבות נאלצים למשוך אותו אל תוך שנה שלישית ואף רביעית. ישנם שלושה מכשולים עיקריים אשר לרוב עומדים בפני סיום הלימודים ותחילת העבודה על התזה: עמידה במכסת נקודות הזכות הדרושות (כיום 34), מציאת נושא לתזה, ומציאת איש סגל מהמחלקה אשר מוכן להנחות את תהליך המחקר. המסלול המואץ נבנה בצורה המאפשרת לסטודנטים להתחיל ולהתמודד עם שלושת המכשולים הללו כבר במהלך התואר הראשון.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

מי את דמוגרפיה?

מאת: ד"ר יונה סכלקנס

דור קודם של דמוגרפים, כמו Ansley Coale, הרבה להתעסק בשאלה כיצד מודדים תופעות דמוגרפיות כמו ילודה ותמותה. מרבית הדמוגרפים של ימינו הם סוציולוגים, המנסים להבין את ההתנהגות של בני אדם בתחום הילודה, התמותה וההגירה ואת ההשלכות של התנהגות זו על הכלכלה, על החינוך ועל תחומים אחרים.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

פחות או יותר: דיווח מפגישת העיירה הנידחת

מאת: שי דרומי

ביום חמישי (26.6) התכנסה המחלקה בפעם השלישית לטאון מיטינג (Town Meeting). הטאון מיטינג הוא מוסד שהתפתח בעיירות אמריקאיות קטנות, והפגיש בין נבחרי ציבור, פקידי ממשל ואזרחים, באופן שאיפשר דיון פומבי בסוגיות הטורדות את שלוות העיירה. המטרה הכללית, השזורה במטרתו המסויימת של כל מפגש שכזה, היא קיומו של ערוץ תקשורת פתוח בין הדרגים השונים במחלקה והצהרה פומבית על הנכונות לקיים תקשורת שכזו. למרבה הצער, כמות הנוכחים במפגש האחרון הצטמצמה, מכחמישים משתתפים במפגש הראשון, ביוני אשתקד, לכעשרים במפגש הנוכחי. ההרכב המצומצם איפשר, עם זאת, למשתתפים לנוע ממקומה הטבעי והגלוי ברחבת הלובי, אל עבר חדר הסמינרים הממוזג.

הסוגיה שעמדה בלב המפגש האחרון בוערת ורלוונטית לא רק עבור הסגל, אלא גם עבור רוב הסטודנטים, ובמיוחד אלו המעוניינים להמשיך את לימודיהם במחלקה בתארים המתקדמים. נכחו בו ראש המחלקה, כשבעה מרצים, רכזת המחלקה, רוי קמא, וכעשרה סטודנטים.

המשך קריאה >
אופס! נסו לרענן את הדף :)

פייסבוק מחלקתי: להישיר מבט חזרה - הקיר בחדר הסמינריונים כארוע אוטוביוגרפי מחלקתי

מאת: נעם קסטל

לאורך השנה הציגו לירון שני ואחרים את האנשים שפניהם ניבטות, חלקן אף מביטות אלינו, מקיר חדר הסמינרים. הדיוק מחייב לציין כי כיום מדובר בשני קירות – תמונתו של פרופ' ברוך קימרלינג שנוספה לפני כשנה, הרחיבה את פריסת התמונות אל הפאה הימנית, הצמודה לקיר המקורי, שהתמלא בתמונות. ניתן היה להסתפק בהגדרת במיצג הזה כ"קיר זיכרון", אולם ניתן גם לאבחן במסגרתו כמה מאפיינים ותפקידים, בהם מוטב להתמקד לרגע. הקיר התמים למראה ייבחן כאן כארטיפקט מתהווה, ארוע אוטוביוגרפי מתמשך, שעשוי לספק תובנות לא רק על המחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, אלא גם על דפוסי הנצחה וזיכרון, ועל הנצחה אקדמאית בפרט. לשם הניתוח הזעיר הזה אניח כי בקיר, כמו באירועים אוטוביוגרפיים אחרים, מתנהל תיווך בין מציג, במקרה זה המחלקה ועובדיה, לבין קהל, סטודנטים, מרצים ואורחים.

להישיר מבט חזרה. קיר חדר הסמינריונים.

המשך קריאה >